חדש בגליל עיתונות ופרסום בע"מ נ' שאפו תקשורת עיסקית בע"מ ואח'

החלטה

1.לפני בקשת הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), לסילוק התביעה כנגדו על הסף.

המדובר בתביעה כספית ע"ס 4,172 ₪ - יתרת חוב, שלטענת התובעת נותרה לנתבעים בגין פרסום שביצעה עבורם בעיתון אותו הינה מפעילה.

הנתבע הינו בעל המניות של הנתבעת 1, אשר נמצאת כיום בהליכי פירוק, וההליכים כנגדה עוכבו.

הנתבעת הודיעה כי תסכים למחוק את התביעה, כנגד הנתבע בכפוף לוויתור הנתבע על הוצאותיו שאחרת תעמוד על המשך ההליכים בתיק.

2.לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין בקשת הנתבע להתקבל. אכן, מחיקת תביעה על הסף הינו סעד קיצוני, אשר ביהמ"ש לא יעתר לו, אלא במקרה שגם אם יוכחו עובדות התביעה, לא יוכל התובע לזכות בסעד הנתבע.

יחד עם זאת, עיון בכתב התביעה במקרה דנן מלמד כי אכן גם אם יוכחו הטענות נשוא התביעה, לא תוכל התובעת לזכות בפסק דין כנגד הנתבע. בכתב התביעה לא הועלתה כל טענה כנגד הנתבע עצמו. למעשה, כלל לא הובהר מדוע נתבע הנתבע, כאשר ההזמנה שצורפה לכתב התביעה בוצעה על ידי הנתבעת ואף התכתובת שצורפה מופנית אליה. רק מכתב ההגנה ניתן היה להבין כי הנתבע הינו בעל המניות של הנתבעת, עמה נערכה ההתקשרות העסקית. ההלכה הינה כי חברה היא אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה והרמת מסך בין תאגיד לבעליו (או לנושא משרה בו), תעשה רק בנסיבות חריגות.

על פי סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ו – 1999 (להלן: "החוק"), הרמת מסך תעשה רק במקרים מתאימים, שהם מטבע הדברים נדירים וחריגים. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור תיקון מס' 3 בחוק החברות, לפיו הרמת מסך אינה עומדת עוד כעילה עצמאית כי אם נדרש בנוסף לה, שיתקיים אחד המצבים המתוארים בו: שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה בכדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה.

כך גם לצורך הטלת חבות אישית על אורגן או נושא משרה יש להוכיח לא רק הפרת חובת תום הלב על פי מבחן אובייקטיבי כי אם יש להוכיח כי על האורגן או נושא המשרה רובץ אשם אישי, סובייקטיבי (ראו ע"א 10385/02 מכנס נ. ריג'נט השקעות בע"מ פד"י נח(2) 53, 58).

3.כאמור, בכתב התביעה לא הועלתה כל טענה עובדתית כנגד הנתבע עצמו, כגון: מצגי שווא, הטעיה או נסיבות אחרות אשר יאפשרו על פי דין קביעת אחריות אישית של הנתבע, ולא רק כבעלים או כמייצג החברה.

על פי תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, בכתב התביעה יש לכלול את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה". משלא הוצגו עובדות המאפשרות הטלת אחריות אישית על הנתבע (חוזית, נזיקית, או מכח הרמת מסך), הרי גם אם יוכחו עובדות התביעה, לא ניתן יהיה לקבל את התביעה כנגד הנתבע.

4.למעלה מן הצורך אציין, כי החל מסעיף 4 לכתב התביעה, התובעת נוקטת בלשון יחיד: "הנתבעת" ולא "הנתבעים". אמנם בסעיף 5 נכתב כי פנתה לנתבעים, ברם עיון בנספחים מעלה כי המכותבת לפניות הייתה הנתבעת. גם בסעיף 6 ו-8 ההתייחסות להפרת ההתחייבות והבקשה לחיוב בסכום התביעה, מתייחסת לנתבעת בלבד.

לאור האמור, ובהעדר עילת תביעה כנגד הנתבע, דין התביעה כנגדו להימחק.

5.לעניין ההוצאות – לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי יש מקום להשית על התובעת הוצאות, אם כי בסכום מינימלי. לא נסתרה טענת התובעת בדבר העדר התייחסות מצד הנתבע למכתבים ופניות שנעשו אליו עובר להגשת התביעה.

יחד עם זאת, היה על התובעת לשקול בטרם הוגשה התביעה האם בנסיבות העניין קמה עילה משפטית לתביעת הנתבע, בגין יתרת חוב של הנתבעת.

לאור כל האמור, אני מורה על מחיקת התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע בסכום של 600 ₪.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: